רש"י על עירובין ק׳ א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על עירובין ק׳ ע״א:ב׳ רש"י על עירובין ק׳ ע״א:ה׳ »

4 דְּדָמוּ כִּמְשׁוּנִּיתָא, דְּסָלְקִין לְעֵילָּא — אֲסוּרִין. דְּנָחֲתִין לְתַתַּאי — שְׁרוּ. לִצְדָדִין — פְּלוּגְתָּא דְּרַבָּה וְרַב שֵׁשֶׁת.

פירוש רש"י על עירובין ק׳ א:ד׳

4 דדמו כי משוניתא - כשן סלע כהר זה שמשופע לצדדין כך יוצאין שרשיו קטנים מתוך הגדולין לצדדין וכפופין לארץ מכאן ומכאן הגדולים הולכין ומגביהין באלכסון יותר מג' כזה:

5 דסלקי לעילאי - הגדילים משהגביה למעלה מג':

6 אסורין - לדברי הכל:

7 דנחתי לתתאי - הגדילים לראשו של צד האילן כל שלא גבוה ג' וכן קטנים היוצאין מן הגדילים בשיפולו:

8 שרו - לדברי הכל דאכתי לאו לכלל איסור אתו:

9 לצדדין - השרשים הקטנים היוצאים מתוך גובה של גדולים ומטין לארץ לתוך ג' לרב ששת אסירי דמכח איסורא אתו לרבה שרו:

« רש"י על עירובין ק׳ ע״א:ב׳ רש"י על עירובין ק׳ ע״א:ה׳ »